מארי קרי

דני דויטש

מגזין mantalk, גלובס

אין ספק שהשם מריה סקלודובסקה לא אומר לכם כלום. בסך הכול בדובר בפולנייה כפרית שהצליחה להיות האישה הראשונה של המדע בעולם שוביניסטי בתחילת המאה שעברה.

היא פעלה בסמיכות למדען אחר- אלברט איינשטיין שהיה אף ידיד קרוב שלה ונהג לכנותה "אישה קרה כמו דג מלוח."

אם ברגע זה אתם מפשפשים בזיכרונכם כמה בדיחות על פולניות אתם מכירים- תפסיקו!- אין שום בדיחה על פולניות – הכול אמת.

בלי קשר לחייה הפרטיים בכל מה שקשור למדע מארי הייתה כמו מייקל פלפס במים.

למעשה השילוב בגילוייהם של מארי ופייר בעלה בשילוב מחקריו התיאורטיים של איינשטיין היו פריצת דרך חדשה בכל מה שקשור לאנרגיה והדרך להפקתה.

בניגוד לאלברט איינשטיין שגילוייו היו תיאורטיים בעיקר ולקח שנים על מנת לאשש את מחקריו, מארי הייתה אשת עבודה קשה ובילתה אינספור שעות במעבדה תחת חומרים מסוכנים להחריד, שתוצאות ניסוייה היו כמעט מידיים ובעלי השפעה אדירה.

וייתכן מאוד שהישגיה של מארי קירי עלו על הישגיו של איינשטיין הגדול אולי בגלל המחירים האישיים שנאלצה לשלם בעקבות עיסוקיה האובססיביים בחומרים רדיואקטיביים.

מריה סקלודובסקיה הפכה להיות במרוצת השנים מארי קירי- המדענית הגדולה של צרפת שלעולם לקח זמן להתרגל לעובדה שאישה מובילה את מרוץ אחר האנרגיה שהתחולל בשנותיה המוקדמת של אירופה המדממת. אלו לא סתם היו שנים גדולות למדע- מהפכות כאשר הן קורות לא עוברות בשקט ובזמן שאירופה נאבקה לעיצוב דמותה במרחצאות דמים אדירות התרחשה לה מהפכה שקטה קצת יותר אבל בהחלט לא פחות מרתקת. לא במקרה גדולי וטובי המדענים פעלו באותם שנים.

הישגיים מדעיים גדולים מבקשים גם אישיות חריגה שתחשוף אותם. פולניה או לא, מארי בהחלט הייתה דמות מרתקת. סיפורה של מארי יכול לספק למיטב התסריטאים חומר לדרמה קורעת לב: יש מוות ובגידה, אהבה אסורה עם מיליונר מפורסם, שאפתנות וסקרנות יוצאת דופן, דיכאון, אובססיה ובדידות מנכרת. רגעי זוהר ותהילה לצד עבודה אפורה וסיזיפית.

היא גדלה בפולניה בימים שרוסיה, פרוסיה ואוסטריה סיפחו אותה תחת חסותן- בבתי הספר לימדו רק רוסית ואסרו על לימודי המדעים ומארי אז מריה ארגנה את חברותיה והיו נפגשות בחצר האחורית לשיר את ההמנון הפולני. אבל לא רק רוח המרד, החיונית לכל מדען בהתהוות הייתה בעורקייה, כבר בגיל ארבע ניחנה בזיכרון פנומנאלי. הוריה היו משתעשעים ביכולתה לזכור שירים שלמים בעל- פה ולהעלותם על הכתב רק אחרי שמיעה אחת.

מריה הייתה ה- פולניה ב-ה' הידיעה , התדמית שעטתה על עצמה הייתה "אל תיגעו בי" ואכן במבט ראשון על קורת חיה היא הייתה בלתי ניתנת להשגה. מקסימום מרחק נגיעה. נראה שמדובר באישה מושלמת שהקדישה את חייה לאנושות ועסקה בדברים גדולים ממנה: אשת קריירה אצילית שגידלה שתי בנות למופת עם יד קשורה מאחור, הבכורה מבין שתיים המשיכה את דרכה וזכתה להישגיים יוצאי דופן בהמשך אבל השנייה כבר הייתה הכבשה השחורה- היא הפכה לסופרת שברבות הימים הוציאה את הכביסה המלוכלכת החוצה. ואצל פולנים כמו אצל כל השאר תמיד יש משהו לכבס.

ההתחלה הייתה קשה , משפחתה נאלצה לחיות העוני, אביה פתח פנימייה בביתו ומריה הייתה מתעוררת בשלוש בבוקר להכין לתלמידי הפנימה סנדוויצ'ים . את לימודיה סיימה בהצטיינות כבר בגיל חמש עשרה אך נאלצה ללמוד בבית כי באותה תקופה לימודים גבוהים לא התאפשרו לנשים .

שהייתה בת שמונה עשרה הייתה –"או-פר" בבית של עשירים שם נרקם סיפור אהבה בינה לבין הבן הגדול אלא שאמו התנגדה בטענה שלבחור משכיל ועשיר אסור להתחתן עם משרתת חסרת השכל.

ליבה של מריה נשבר, היא נשבעה לא להתאהב יותר בשנית ומאותם ימים היה נתונה למצבי רוח משתנים, דיכאונות והתקפי חרדה שליוו אותה לסירוגין עד ימיה האחרונים.

כדאי לבחון את הישגיה של מאדם קירי לאור התקופה בה חיה. נשים בסוף המאה ה-19 היו משוללות זכויות ולא ממש ספרו אותן בחוגים פוליטיים או אקדמאיים.

לא הותר להן לצאת מהבית ללא בת לוויה והתעללות בנשים הייתה דבר נפוץ משל היו לחפץ שהתגלגל לו ברחוב, כך שבאופן טבעי, הדרך לא המשיכה בקלילות. היא נסעה לצרפת כדי ללמוד ושם נאלצה להיאבק לא רק בדעות קדומות וחוסר שוויון אלא גם במחסור ועוני כבד. היא גרה בחדרון עלוב בעליית גג התרחצה במים קפואים שלעיתים קרובות אף קפאו באמת ונאלצה לישון בבגדיה על מנת להתחמם.

היא עבדה וחסכה שמונה שנים כדי לממן את לימודיה בסורובון- המוסד האקדמאי החשוב והיוקרתי באותם ימים, שתנאי הקבלה שנשים היו בלתי אפשריים – מריה אז כבר מארי, הייתה בין 23 נשים בלבד מתוך 2000 סטודנטים שלמדו אז.

התפנית התרחשה כאשר פגשה את פייר קירי, מדען עני, שנסחף אף הוא במחקר אחר אנרגיה. הפיזיקה והכימיה עשו את שלהם והאנרגיה הצליחה להמיס אפילו את ליבה של אשת הקרח. זיכרונות רדומים בלבה הקר, של רגשות אהבה חמימים הציפו את הפולנייה ומכאן התפתח סיפור אהבה וחברות מדהים שנקשר לאורך שנים בין השניים.

העוני המשיך להוליך את חייהם בצריף עלוב ורעוע שמארי נהגה לתאר אותו כמקפיא בחורף ומחניק בקיץ. שם, נערכו חלק ניכר מהניסיים שעתידיים לשנות את פני העולם, פשוטו כמשמעו, בפרק זמן קצר מאוד . הרדיום, שאותו גילו בעבודה מאומצת התגלה כחומר בעל אנרגיה אדירה, שרק לשם השוואה האורניום לידו הוא לא יותר מנפיחה חסרת משמעות אחרי האוכל. גרם אחד של רדיום מסוגל להעיף 10 טון לגובה של קילומטר וחצי.

פייר ומארי ידעו איזה כוח נמצא להם בין הידיים, ביומניהם כתבו לא פעם על הסכנה הטמונה באפשרות שפושעים מהסוג של " גולדפינגר" ינסו להניח את ידם על את על הרדיום בניסיון לזרוע הרס על העולם. אמנותם התמימה בחשיפת סודות הטבע לטובת תועלת המין האנושי הייתה זו שדרבנה להמשיך.

באווירת התקופה, פייר כמובן זכה לתואר המדען החשוב, שמאירי שלמעשה הייתה הכוח המוביל והמניע נתפסה רק כקישוט ותו לאו. בניגוד למדענים אחרים בעלי ממון נאלצו מאירי ופייר לפעול בדרכים יצירתיות ומגוונות על מנת לפתח מכשירים נאותים למחקר. הם ממש נאלצו להסתפק בחומרים מיושנים ללא מכשור טכנולוגי הולם .

היום כדי לבצע מחקר אמיתי ומעמיק יש צורף בשיתוף פעולה בין מדענים וחוקרים מכל העולם. אז , המחקר התבסס על עבודה סיזיפית ואינדיווידואליות שהתקיימה בתנאים פרימטייבים לחלוטין.

מארי הייתה אחראית על שיטות העבודה, כאלו שהצריכו דיוק , סבלנות והתמדה נדירים. תכונות שהיו מצויות בשפע אצל האישה שלנגד עיניה עמדה רק המטרה להגיע לגרעין הדברים. מסתבר שהיא הצליחה לבקע את הגרעין הקטן ביותר שהיה ידוע עד כה.

ב-1898 הצליחו לגלות מאיר ופייר את הרדיואקטיביות ואת הרדיום. הגלוי התקבל בבוז ובאדישות בעיקר בגלל שפורסם ע"י "מדענית שולית"- "מהגרת פולנייה שעבדה כאומנת ואשתו של מורה בבית ספר מקצועי" (זה היה עיסוקו של פייר כדי שיוכלו לגמור את החודש).

הגילויים שלהם היו חדשנים מעצם טבען וחתרנותם כנגד האמונה הרווחת באותם שנים שהתבססה עדיין על קביעתו של דמוקרטיס מהמאה חמישית לפני הספירה כי האטום הוא החלק הקטן ביותר של החומר ואינו ניתן לחלוקה אפילו מחקר של מדען אנגלי שנה לפני הגילוי הגדול שבו גילה את האלקטרון, התקבל בחמיצות ע"י מנדלייב (אבי הטבלה המחזורית) שעד יומו באחרון שלל את האפשרות של חלקיקים תת-אטומיים.

למרות ההצלחה וכמות כסף נכבדה שקיבלו, את עיקר ממונם הוציאו כמו נרקומנים על שיטות מחקר חדשות ועל האפשרות להפיק רדיום טהור .לשם כך נדרשו מאות טונות של פצלת עטרן שממנו הצליחו להפיק טיפות בודות של רדיום טהור- מארי כותבת ביומנה שלמרות התקופה הקשה והתנאים המחפירים שבהם נאלצו לעבוד הם היו מאושרים: "דעתנו הייתה נתונה לעבודה בצורה כה מוחלטת עד שחיינו את חיינו כמו חלום." כפי שהדברים האלו נשמעים היום נראה שהם חיו בסרט.

ההכרה לבסוף הגיעה ב- 1903 הוענק פרס נובל לפיזיקה שהוענק לפייר ורק מאוחר יותר גם ל"מדאם קירי" למרות שכבר הייתה פרופסור. בנאומו בשטוקהולם לא הפסיק פייר לשבח את מארי על עבודתה ומסירותה.

ההצלחה הייתה אדירה –הרדיום הפך למוצר הפופולארי ביותר. שיגעון הרדיום החל ולא נפסק קרוב לארבעים שנה. ניתן היה לדלל כמות קטנה של רדיום פי 600,000 מבלי שיאבד מכוחו. הפוטנציאל המסחרי היה מדהים והאפשרויות היו בלתי מוגבלות:

רדיום מדולל הוכנס לתוך תה, מוצרי קוסמטיקה עם רדיום הבטיחו לשמור על עור צעיר ובריא, משחות שיניים, משאף שמכיל רדיום שווק כאמצעי ממריץ, שקית שהכילה רדיום נלבשה סמוך לאשכים והייתה אמורה להשיב לאימפוטנטים את כבודם האבוד. גם שיקויים לשימוש יומי נמכרו בשלל בקבוקים. רדיום נחשב כמרפא הגדול באותה התקופה אבל לכו ספרו את זה לתעשיין אמריקאי בשם ביירס שנהג לשתות בוקר וערב את אחד השיקויים כסגולה לחיים ארוכים במשך ארבע שנים עד שלבסוף מת בייסורים מסרטן הלסת שכרסם את עצמות הפנים שלו.

גם תעשיית האופנה נדבקה מהרדיום- שמלות ערב נצבעו ברדיום וזהרו בחושך . הרדיום הפך לנושא הטרנדי ביותר בחוגי הבית של האלפיון העליון. פייר ומארי סלדו מהזילות של תגליתם והרבו להרצות על הסכנות , אבל בחוגים שנהגו להסניף קוקאין ולהזריק מורפיום, לא ממש התרגשו מקצת רדיואקטיביות.

העיתונאות, שהייתה צמאה לאבק כוכבים, רדפה אחרי הזוג ללא הרף. מארי תוארה כסינדרלה שהגיע לגדולה בעוד שפייר היה האביר. בשביל שני מופנמים שכאלה פרס הנובל היה עבורם – כפי שנהגו לציין "האסון של חייהם"

שנה וחצי לאחר הזכייה בפרס הנובל מארי ופייר החלו להתפרק- הרדיום עשה את שלו ובריאותם החלה נחלשת ולצד הידרדרות פיזית חלה גם הידרדרות בזוגיות.

בני הזוג החלו להתרחק זה מזה, גם הולדת בתם השנייה, איב, לא שיפר את הדיכאון, הריחוק והבדידות.

פייר החל לגסוס במהירות עד הסוף הטראגי: בדרך חזרה הביתה מארוחת צהריים ביום גשום ברחובות פאריס בעודו צולע , עקב התפוררות עצמות רגליו, נדרס למוות על ידי עגלה עם סוסים.

מארי הייתה מרוסקת אבל היצר האובססיבי שלה להמשיך ולחקור לא נתן לה מנוח. היא המשיכה את עבודתה תוך שהיא נתונה לדיכאונות ממושכים, שאפילו הילדות לא הצליחו להחזיר לה שמחת החיים ומהר מאוד היא הזניחה את הטיפול בהם.

בכל זאת, היא לא ויתרה והחליטה להמשיך את מחקרם המשותף ולהנציח את שמו של פייר וכעבור שמונה שנים שוב הגיע לביתה מכתב מטעם ועדת הפרסים. הפעם פרס נובל בכימיה על גילוי הרדיום והפולוניום (יסוד אותו גילתה מאירי ובכך הוכיחה לעולם שפולניות זה בעצם יסוד טבעי). מארי הפכה לאדם השני בעולם שזכה לשני פרסי נובל ולאישה היחידה שעמדה פעמיים במעמד היוקרתי.

לא רבים יודעים אבל פרס הנובל השני היה בסכנה אחרי שקיבלה מכתב מהוועדה המארגנת שלא לא להופיע לטקס. הסיבה הייתה סערה ציבורית ענקית שעוררה מארי בעקבות וידויה על רומן עם גבר נשוי שהיה גם ידיד קרוב של המשפחה. העיתונאים צלבו את מארי, הציבור רצה לראות דם ומארי אכן התמוטטה. נפשית ופיזית. היא שקעה בדיכאון כבד והודתה ששקלה להתאבד. היא איבדה ממשקלה וכבר כתבה את צוואתה למורשת הרדיום היקר. לבסוף, כשהתאוששה ואחרי מכתב חריף ששיגרה לשבדיה, הוענק לה הפרס.

שלוש שנים אחרי, ב-1914 בערך באותו הזמן שמארי חזרה לעמוד על הרגליים פרצה מלחמת העולם הראשונה. ימים ספורים לפני שהגרמנים כבשו את פאריס ברחה מארי לבורדו עם מזוודה מלאה ברדיום בניסיון לשמור על אוצר הלאומי של צרפת וגם למנוע מהחומר הרגיש להגיע לידיים הלא נכונות.

המעבדה שלה בפאריס חדלה מלתפקד והיא שוב נחלצה למען האומה- במשך שנתיים היא הקימה יחידות רנטגן ניידות כדי לעזור לטיפול בנפגעים במלחמה ומהר מאוד מצאה את עצמה גם בחזית הקרבות, נוהגת במעבדות רנטגן ניידות, שכונו " לה פטיט קירי" (קירי הקטנות) ובמהלך המלחמה בוצעו יותר ממיליון בדיקות רנטגן.

ב-1918 עם כניעתה של גרמניה, הפכה מארי למדענית דגולה. היא סוף סוף זכתה להכרה התבקשת וגם לסיוע נדיב ממשלת צרפת. היא כמובן המשיכה במחקר יחד עם ביתה המועדפת אירן, שלימים זכתה אף היא בפרס נובל. כמויות הרדיו אקטיביות להן נחשפו האם ובתה עשו את שלהם וקריסת המערכות בעיקר אצל מארי, המשיכה באופן מדאיג במיוחד.

דלקות עור, סיבוכי נשימה ואובדן תחושה באצבעות היו רק חלק קטן מהסימפטומים ולמרות זאת מארי לא חדלה לרגע לבצע ניסויים מסוכנים מבלי להשתמש בחומרי מגן תוך שהיא מתעלמת בהתנשאות מהסכנות הטמונות. היא אפילו הגדילה לעשות בכך שהייתה מעבירה חומרים מסוכנים מכלי לכלי באמצעות צינורית נשיפה בלבד. כמה שנים אחר כך כבר אי אפשר היה להתכחש לנזקים שהביא איתו המחקר, כשעמיתיה מסביבה החלו לפתח מחלות ,זיהומים ומוות במהירות מעוררת חשד.

ב-4 ביולי 1934 נפטרה מאדם קירי מאנמיה פלסטית .

למרות הכול חייה מבחוץ היו של כוכבת גדולה. אולי הכוכבת הגדולה ביותר בתקופתה.

פניה התנוססו על בולים ושטרות כסף , רחובות נקראו על שמה וסרט קולנוע בשנת 1943 סיפר את סיפור חייה המטורף. ככה בדיוק גלגל מסתובב.

השיא הגיע בשנת 1995, כשהועברה גופתה לפנתיאון של צרפת והייתה לאישה הראשונה שנקברה שם. שהעבירו את גופתה ועברו על חפציה בביתה מצאו שאריות של רדיואקטיביות גם על ספרי הבישול- עכשיו זה ברור לכם למה לפולניות יצא שם רע במטבח.